נוב'
16
2011
כן כן, אני עדיין בשוונג איטלקי. אז מראש אני מתנצלת. תנו לי עוד חודש ואני חוזרת לשאר המדינות.
והפעם, אחד התענוגות היותר איטלקיים - פיצה.
יצא לי לשאול לא פעם ולא פעמיים כמה איטלקים, איזו פיצה הם הכי אוהבים. ובואו נאמר שהויכוח היה בין הפיצה הרומאית לפיצה הנאפוליטנית. אבל אין לאף אחד ויכוח מהיכן הגיעה הפיצה באיטליה. נאפולי. את הפיצה המפורסמת ביותר, המרגריטה, המציאו בנאפולי בזכות מלכת איטליה, מרגריטה מסבויה. ועל כן יש לאיטלקים כבוד לפיצה הנאפוליטנית.
ועכשיו הגיע הזמן שגם לנו יהיה.
לקריאת ההמשך...
טוויט:
מי בא לפיצה? דה פפה - ייבוא היישר מנאפולי
שלום לחברים ולקוראים שלנו ומועדים לשמחה. החגים, תקופה עסוקה בשביל כולם, ורוויה במאכלים ואנחנו השמנמנ.ים, היינו עסוקים כפליים. גם בחגיגות ואכילה, אבל גם בהתרחבות שהגיעה זמנה. 
ערב נפלא, שהתחיל בסיור ביפו, והסתיים בארוחה ערבית גלילית משובחת כאן אצלנו במרכז, ובשיחה מרתק עם המלך של האימפריה הגדולה שנקראת חג’ כחיל: נעים חג’ כחיל, האיש והאגדה.
במסעדה החדשה של מאיר אדוני מקבלים מתקפת חושים מטורפת, אם כבר מצליחים להזמין מקום... חגיגה של טעמים, צבעים, קולות ומראות. וכמו בכל מתקפה, לפעמים זה קצת יותר מדי.
האם השרקוטרי הפנימו שצריך לרדת מעט מהעץ ולתת לקהל מה שמגיע לו? האם הבת היחסית חדשה של השרקוטרי שעדיין נטולת שם, היא סקסית ומשוחררת יותר? והאם סוף סוף נפטרתי מהמורטדלה? כל זאת ועוד על כוס קוניאק, בקבוק יין וגברבר אלכוהוליסט.
חג שמח ביום של חול
שלום לחברים ולקוראים שלנו ותודה על הסבלנות. בטח שמתם לב שבחודשים האחרונים קצת נעלמנו. עכשיו הגיע הזמן לומר שפשוט נערכנו להשקה מחודשת שבשמחה רבה, התרגשות אפילו ורעב, כמו בדרך כלל אצלנו השמנמנ.ים, אנחנו מכריזים עליה בזאת. כאשר האתר הוקם לפני כמה שנים, מה שחרטנו על דגלנו, היה לספק תוכן מגוון ואיכותי ולפעול כקבוצה תחת השם שמנמנ.ים. בדרך היו כמה שינויים פרסונליים ועכשיו שמנמנ.ים חוזרת בהרכב חדש...
מתקפות הקופונים שמתרחשות כל יום מזכירות לי בעיקר שני סוגים של מסעדות – סוג אחד הוא אלה שעוד לא אכלתי בהן ואני חייב לאכול בהן, והסוג השני הוא אלה שמאוד אהבתי והמון זמן, מסיבות שונות, לא אכלתי בהן. 
רשת בתי הקפה אספרסו בר, הייתה הראשונה להביא את האספרסו לארץ. יש שחושבים שזה היה אילנ'ס, יש שחושבים שזה ארקפה, אבל מסתבר שאספרסו בר היו שם שנה-שנתיים לפני כולם, עם סניף קטנטן ברחוב יבנה פינת מונטיפיורי שנפתח בשנת 1992. את העובדה החדשה הזו, למדתי כשהוזמנתי לארוחת טעימות של תפריט החורף של אספרסו בר, שהפכה מאז אותו מקום קטן ופורץ דרך, לרשת פופולרית המונה שבעה סניפים ושלאחרונה החלה לתפעל סניפי אקספרס בחברות הייטק שונות. אני חייב להודות שהיו לי לא מעט ספקות לפני שבאתי לארוחת הטעימות. עם כל הכבוד לרשת המצליחה ולקפה שלה שאני אוהב, אוכל של בתי קפה זכה ובצדק בדרך כלל, לסטיגמה של אוכל פשוט, לא מרגש ובדרך כלל גם די גרוע כשטוסטים וסנדביצ'ים מהווים שם את הטופ הקולינרי. בבירור שעשיתי לפני הארוחה עצמה, הסתבר לי שהרשת הרחיבה את התפריט במספר סניפים ומגישה בהם הרבה מעבר לטוסטים הסנדביצ'ים והמאפים שהתרגלנו למצוא בבתי קפה. הארוחה עצמה התקיימה בסניף מלון מנדרין, שמוגדר כביסטרו – מסעדה קטנה, עם עיצוב מסורתי שמגישה מאכלים פשוטים במחירים שווים לכל נפש. עם הקונפליקט הזה בין הציפיות הנמוכות מאוכל של בתי קפה ובין הסניף הזה המוגדר כביסטרו הגעתי לארוחה.
