אמנם את האסיאתית הלוהטת עליה אני אספר לכם הפעם, לא פגשתי בחלומות שלי וגם לא על המדרכה כשהיא עוברת מולי ומחייכת, את הסיפורים האלו אני משאיר למישהו אחר בבלוג אחר לספר, אבל פגישת צהריים באזור משרדי ערוץ 10 בגבעתיים, זימנה אותי למסעדה שנקראת SORA, שאפילו לא שמעתי עליה לפני כן והתבררה כלוהטת ואיכותית לא פחות. האהבה שלי לאסיאתיות, גרמה לי לבחור לשבת במקום ולתהות על קנקנה.
שמנמן אחד ממשיך לתור אחר בתי אוכל מיוחדים, מרגשים ואחרים מחוץ לגבולות תל אביב והרחיק עד חיפה, לגלות את מה שכל הצפונים כבר יודעים, הנמל 24 שווה הגעה מרחוק, שלא לומר נסיעה מיוחדת.
מסיבה זו או אחרת, לא נתקלתי באף סניף קפה קפה שהיה לטעמי, והסניף בהרצליה הוא לא יוצא דופן מבחינה זו.
הסניף תמיד עומד בשממונו, כשעדרים עדרים של של חנונים מורעבים חולפים על פניו בדרכם ללול, בר גוריון, סנדוויץ' פקטורי או אפילו, שומו שמיים, מקס ברנר. לעיתים נראה כי יותר מלצריות (אומללות למראה) עומדות מחוץ לסניף ומחלקות פליירים מאשר בפנים, מגישות מזון ומשקאות לקליינטים.
פעם כבר נכנסנו למקום ולא נהנינו כלל. אולם, פלייר שחולק לנו לפני מספר ימים הכריז על מנה חדשה - סטייק טונה ב- 39 ש"ח בלבד. כחובבי טונה גדולים, החלטנו לשים נפשנו בכפינו ולחזור למקום כדי לתת לו צ'אנס יחיד ואחרון.
סדרת הרצליה ממשיכה, והפעם - אוליב.
ממש כמו בר גוריון, גם אוליב התחיל כסנדוויץ' בר (מצויין) בלילינבלום, שם הליינים הליליים ומוכה המאנצ'יז נעצו שינייהם בכריכים מושקעים מלאי רוסטביף ואנטיפסטי. בהמשך נפתח סניף גדול יותר בצומת מעריב, בו כבר התחילו לשלוט מנות פסטה פשוטות וסלטים, וממש כמו בר גוריון, הגיע הרגע הגדול - סניף מפואר במיוחד בהרצליה פיתוח.
מהשולחן הקבוע שלנו בגוטה הסמוכה עקבנו בעניין רב על תהליך הקמת הסניף וחיכינו לבואה של אלטרנטיבה ראוייה. המקום מעוצב הרבה יותר מהמקורי ההוא בלילינבלום, כמובן במחיר אובדן הנשמה של הסניף המקורי. במקום דלפק גדול עם ויטרינה (לסנדוויצי'ים) בצידו האחד, באמצע שתי עמדות תשלום ובקצהו השני מספר כסאות בר. ליד הקיר מספר שולחנות גבוהים, אך עיקר מקומות הישיבה הם בחוץ.
הגיע לזמן לכתוב על מלכת העסקיות של הרצליה. כלומר, לפחות עבורינו. כחצי שנה אני עובד בהרצליה, בסטארט אפ המכיל כמות בלתי פרופורציונלית לחלוטין של ספורטאים ומשוגעים לבריאות.
אופני שטח זרוקים בכל פינה, אנשים משווים את תכניות הריצה שלהם ולא מעט מביאים מאכלים מהבית ואוכלים במשרד. הצוות שלי עצלן מדי בשביל זה, אבל מקדש את ערכי התזונה הנכונה, ולכן ברגע שפתחו את גוטה אנו מבלים שם כ-80% מהפסקות הצהריים שלנו.
הפוסט הראשון ב"סדרת הרצליה", אשר תתאר את עלילותיו של מהנדס אחד באזור ההסעדה הייטקיסטי.
לאחרונה יש לא מעט מקומות חדשים שנפתחים בהרצליה פיתוח, רובם ככולם מהזן המהיר והזול, חלקן עם ערך מוסף של בריאות (בגרוש). ככה זה בעידן שאחרי המשבר הכלכלי - אף אחד כבר לא מרגיש בנוח לגהץ את התנביס שלו במסעדת בשרים. סנדוויץ', סלט או פסטה זריזה, זה הבון טון החדש.
כך נפתח גם סניף חדש של רשת בר גוריון. כמו חבריהם לז'אנר (מתחת לעץ וברוטשילד) גם בר גוריון התחיל כקיוסק צנוע בשדרות בן גוריון ומאז השריץ צאצאים בקינג ג'ורג', בן יהודה, אבן גבירול ורמת החיל. בימיו הראשונים כקיוסק היה מדובר בסנדוויץ' בר בו הסועד הרכיב לעצמו את הכריך, אחר כך התווספו ארוחות בוקר, ועם הסניפים הנוספים והגדולים יותר התווספו גם מנות חמות. הסניף החדש בהרצליה הוא ללא ספק המפואר וה"רציני" מכולם. מסעדה של ממש, בניגוד לאחרים שתמיד הרגישו כמו בתי קפה. בתוך המסעדה יש בר דומיננטי מאוד, ואווירה אפלולית משהו, שלאו דווקא מתאימה למקום שעיקר הכנסותיו יבואו לו מעסקיות (אני לא רואה אף אחד קובע שם לארוחת ערב...). בחוץ מספר לא קטן של שולחנות גדולים ומרווחים.
