אני אוהבת עוגות פשוטות של קיץ, כאלה שמכינים בכמה דקות מהירות, עם פירות קיציים, שקדים והרבה דברים טובים. משמש הוא אחד מפירות הקיץ האהובים עלי, ולמרות עונתו הקצרצרה אני תמיד מספיקה להכין איתו מאפה או שניים במהלך הקיץ, ותמיד מחכה בכליון עיניים לשנה הבאה, בה הוא שוב יהיה עסיסי ונהדר. יש משהו במשמש שהופך אותו לפרי המושלם לעוגות; העסיסיות שלו לא מתבטאת בדרך כלל ברכות יתר, מה שגורם למשמש לא לאבד מצורתו גם במהלך האפייה. הטיפול בו הוא פשוט, מאחר ולא צריך לקלף אותו, אלא רק לחצות ולחתוך, והוא פשוט טעים!

לפני כשבועיים פרסמה הילה אלפרט מתכון לעוגת ריקוטה ומשמשים בעיתון "ישראל היום" של יום שישי. בדרך כלל אני ממש לא קוראת את העיתון הזה, בודאי שלא בימי שישי (בעיקר בשל העובדה שאני לא מקבלת אותו בצורה מסודרת), אך הפעם הייתי באוניברסיטה, לפני שיעור השלמה כזה או אחר, ובכניסה שכבו להם כמה עיתוני ישראל היום, ולקחתי אחד כדי להעביר את הזמן. עם הדפדוף המהיר גיליתי שיש שם מדור אוכל חביב ביותר שנכתב על ידי הילה אלפרט, אותה אני מאוד אוהבת.

לקריאת הפוסט המקורי של נטלי

זהו, נגמר הטירוף של פסח. כל הקינוחים המפוצצים בשמנת, ביצים ושוקולד כבר מאחורינו, וצריך להתרענן איכשהו, לא? בגלל שחזרנו לשגרה, וכבר אוטוטו סוף שבוע, מה יכול להיות מתאים יותר מעוגה בחושה וקלילה, אחרי כל העומס על מערכת העיכול שלנו בימים האחרונים?

לרגל עונת הקיץ שאוטוטו כבר כאן, ולרגל זה שהחורף (הדי קצרצר) כבר נגמר – ואיתו גם כל הלימונים הטריים והנהדרים שיש בלי סוף – החלטתי להכין עוגת לימון ושקדים רכה וחמצמצה, עם סירופ מתקתק מבושם בקליפות של לימון ותפוז שמחלחל לתוכה בסיום האפייה ושומר עליה עסיסית ומצוינת. תרגישו בבית, כבר אמרתי?

לקריאת הפוסט המקורי של נטלי

קפה מבחינתי זו התמכרות נהדרת וטעימה, שגם עושה חם ונעים בבטן, במיוחד אם בחוץ חורף קר וגשום. העוגיות האלה בודאי ילכו נפלא עם כוס תה צמחים מהבילה, או חליטת פירות בשעות אחר הצהריים, אבל אצלנו הן הולכות מצוין עם הקפה. גם מלוות אותו בצד, וגם נטבלות לתוכו (אבל ממש קצת, כי הן מתפוררות מהר מאוד בחום). ובכל זאת – עוגיות חמאה ושקדים מצופות באבקת סוכר – היש דבר מנחם יותר מזה?

לקריאת הפוסט המקורי של נטלי

אז הנה "עוגיות הבריאות" שלי, שאולי הן יותר בריאות מטראפלס עשירים בשוקולד ושמנת, אבל לבטח לא היו עוברות בדיקה קפדנית של דיאטנית/ תזונאית. אבל שוב, ההנאות הקטנות האלה של החיים הם אלה שהופכות אותם למיוחדים וזכירים (memorable – לא מצאתי מילה טובה יותר).

לקריאת הפוסט המקורי של נטלי