דצמ'
11
2011
חבר טוב מאמריקה שבא לביקור רצה להוציא אותנו לארוחה, והפור נפל על מונטנגרו. מונטנגרו, מבית היוצר של קפה נואר הסמוכה, קמה ממש לא מזמן היכן שהיתה מסעדת פרונטו (שעברה לרחוב הרצל). המקום עוצב מחדש ושונה ללא הכר - מעין בליל של ביסטרו, טרטוריה, מסעדה בלקנית ושלט אלקטרוני לא ברור. קשה מאוד לגרום לאקלקטיקה כזו להראות טוב, אבל הם הצליחו במשימה, והתוצאה בהחלט לא שגרתית.
המקום מציע תפריט אקלקטי גם כן, שמקשר בין ברבוניות מטוגנות לכבד קצוץ ושיפודים, ועושה זאת בהצלחה.
לקריאת ההמשך...
טוויט:
מונטנגרו - אקלקטיקה במיטבה
לא סוד הוא שהטאפאס ברים שוטפים את ארצנו כמו פטריות אחרי הגשם בארצות קצת יותר גשומות. להבדיל מתופעות קולינאריות אחרות, שנעלמו כלעומת שבאו, עושה רושם שזו כבר השנה השנייה שעוד ועוד טאפאס ברים נפתחים, גם בערים מחוץ לתל-אביב ושהתופעה גם אם אינה חדשה, לא נראית כנעצרת. משהו בסגנון הספרדי ובחום והייצריות של המקומות האלו, כנראה תפור היטב על הקהל הישראלי. תוסיפו לזה את האווירה הפחות רשמית, האלכוהול שנשפך כמו מיים ואת הישיבה בשולחנות גדולים ומשותפים גם עם זרים ואת התפריט המגוון וגודל המנות שמאפשר לאכול יותר דברים בארוחה אחת ואפשר יהיה להבין למה הישראלים אוהבים כל כך את הטאפאס ברים. ויקי כריסטינה היא אחת המסעדות הבולטות במתחם המדהים שקם בשנים האחרונות במתחם התחנה בתל-אביב. אזור מושך תיירים אבל לא רק בפינת חמד מרחק קטן עם הים עם אחלה שקיעות ובריזה. ממש מעט אחרי שינוי ההרכב האחרון של שמנמנים, קיבלנו הזמנה מהיח"צ לבוא ולאכול כולנו במסעדה ולחוות את דעתנו על המקום. 
שלום לחברים ולקוראים שלנו ומועדים לשמחה. החגים, תקופה עסוקה בשביל כולם, ורוויה במאכלים ואנחנו השמנמנ.ים, היינו עסוקים כפליים. גם בחגיגות ואכילה, אבל גם בהתרחבות שהגיעה זמנה. 
שבוע טוב חברים, אין כמו לפתוח את את השבוע עם ארוחה טובה, כוס יין משובח וסרט טוב..יודעים מה, בוא נשנה את משפט הפתיחה:
למסעדת התרנגול הכחול במתחם G הגעתי על נעלי עקב גבוהות ועם קצת דעה מוקדמת וחששות
ה של סניף אבן-גבירול של גוצ'ה, נפתח במקומו "הדיינר של גוצ'ה" (בתרגום חופשי). בירור טלפוני מוקדם הבהיר שרוב שולחנות המסעדה לא ניתנים להזמנה מראש, ושפשוט צריך לבוא למקום. כשהגענו בשבת בצהריים חיכו כחמישה עשר אנשים מחוץ לדלת, ולכן העדפנו לחפש מקום אחר, אבל אחרי סיבוב בו לא הצלחנו להסכים על שום מסעדה הגענו חזרה למקום וראינו שתור הצטמצם לחמישה. מאחר והיינו רק שניים, מיד נמצא לנו מקום בבר, וטוב שכך.
ברבוניות מטוגנות,שרימפס עם סלסת עגבניות, שוט של אוזו, עלי גפן וצזיקי, מוסקה בשרנית, קבבים עגולים ממש טעימים, שוט של אוזו, תבשיל טלה אביבי, איקרה ורודה מצויינת, לחם ירושלמי עם ים של שומשום, שוט של אוזו, זיתים משובחים, סופלקי, קציצות פרסה דשנות, שוט של אוזו, סלט ירקות וגבינה, נקניק חריף, שוט של אוזו כבר אמרתי?
ערב נפלא, שהתחיל בסיור ביפו, והסתיים בארוחה ערבית גלילית משובחת כאן אצלנו במרכז, ובשיחה מרתק עם המלך של האימפריה הגדולה שנקראת חג’ כחיל: נעים חג’ כחיל, האיש והאגדה.
