איך שהיא ענתה לי לטלפון,שמעתי כבר בקול שלה את העייפות. ילד צורח ברקע, יום עבודה ארוך, מזא אוויר קפוא. בעל עייף לא פחות. אין מה לומר שברגע שהמילה כוס יין עלתה היא כבר ארזה את עצמה לכיווני.
נפגשנו קפואות ליד הבית שלי, באיזור וייצמן בואכה כיכר המדינה והסתובבנו כדי למצוא לה חניה. בשניה שמצאנו הוחלט פה אחד שרדיוס ההליכה שלנו לא יעבור את מאה המטר מהחניה. קר לכל הרוחות. קר.
וככה מצאנו את עצמנו בסרט צרפתי קולינרי.
חבר טוב מאמריקה שבא לביקור רצה להוציא אותנו לארוחה, והפור נפל על מונטנגרו. מונטנגרו, מבית היוצר של קפה נואר הסמוכה, קמה ממש לא מזמן היכן שהיתה מסעדת פרונטו (שעברה לרחוב הרצל). המקום עוצב מחדש ושונה ללא הכר - מעין בליל של ביסטרו, טרטוריה, מסעדה בלקנית ושלט אלקטרוני לא ברור. קשה מאוד לגרום לאקלקטיקה כזו להראות טוב, אבל הם הצליחו במשימה, והתוצאה בהחלט לא שגרתית.
המקום מציע תפריט אקלקטי גם כן, שמקשר בין ברבוניות מטוגנות לכבד קצוץ ושיפודים, ועושה זאת בהצלחה.
כן כן, אני עדיין בשוונג איטלקי. אז מראש אני מתנצלת. תנו לי עוד חודש ואני חוזרת לשאר המדינות.
והפעם, אחד התענוגות היותר איטלקיים - פיצה.
יצא לי לשאול לא פעם ולא פעמיים כמה איטלקים, איזו פיצה הם הכי אוהבים. ובואו נאמר שהויכוח היה בין הפיצה הרומאית לפיצה הנאפוליטנית. אבל אין לאף אחד ויכוח מהיכן הגיעה הפיצה באיטליה. נאפולי. את הפיצה המפורסמת ביותר, המרגריטה, המציאו בנאפולי בזכות מלכת איטליה, מרגריטה מסבויה. ועל כן יש לאיטלקים כבוד לפיצה הנאפוליטנית.
ועכשיו הגיע הזמן שגם לנו יהיה.
אז החלטתי לעזוב הכל וללכת ללמוד איטלקית לכמה שבועות.
למה? לא יודעת. לא לא בגלל הסרט "לאכול,לאהוב להתפלל", עוד הרבה לפני ג'וליה רוברטס והפנטזיות המדומות שהיא שתלה ברובינו, משהו במדינה הזו, תמיד תפס מקום של אהבה בלתי מוסברת ולא עשיתי עם זה כלום. לפני כמה חודשים התחלתי לימודי איטלקית פה בארץ וגיליתי שיש לי את האפשרות לעשות את זה און ליין ממש באיטליה ליד כל הפרושטו והפרמזן והבחורים החתיכים עם המבטא המושלם.
נו באמת איך אפשר לסרב לזה???
לא סוד הוא שהטאפאס ברים שוטפים את ארצנו כמו פטריות אחרי הגשם בארצות קצת יותר גשומות. להבדיל מתופעות קולינאריות אחרות, שנעלמו כלעומת שבאו, עושה רושם שזו כבר השנה השנייה שעוד ועוד טאפאס ברים נפתחים, גם בערים מחוץ לתל-אביב ושהתופעה גם אם אינה חדשה, לא נראית כנעצרת. משהו בסגנון הספרדי ובחום והייצריות של המקומות האלו, כנראה תפור היטב על הקהל הישראלי. תוסיפו לזה את האווירה הפחות רשמית, האלכוהול שנשפך כמו מיים ואת הישיבה בשולחנות גדולים ומשותפים גם עם זרים ואת התפריט המגוון וגודל המנות שמאפשר לאכול יותר דברים בארוחה אחת ואפשר יהיה להבין למה הישראלים אוהבים כל כך את הטאפאס ברים. ויקי כריסטינה היא אחת המסעדות הבולטות במתחם המדהים שקם בשנים האחרונות במתחם התחנה בתל-אביב. אזור מושך תיירים אבל לא רק בפינת חמד מרחק קטן עם הים עם אחלה שקיעות ובריזה. ממש מעט אחרי שינוי ההרכב האחרון של שמנמנים, קיבלנו הזמנה מהיח"צ לבוא ולאכול כולנו במסעדה ולחוות את דעתנו על המקום.
שלום לחברים ולקוראים שלנו ומועדים לשמחה. החגים, תקופה עסוקה בשביל כולם, ורוויה במאכלים ואנחנו השמנמנ.ים, היינו עסוקים כפליים. גם בחגיגות ואכילה, אבל גם בהתרחבות שהגיעה זמנה.
אתר שמנמנ.ים תמיד ניסה להיות יותר מאשר רק בלוג או רק אתר המאגד בלוגים. ברוח זו ובמטרה לספק יותר גיוון מאי פעם, אספנו את הכותבים החדשים באתר. היום אנחנו שמחים לבשר, על רכש חדש שעשינו לאתר, במטרה להמשיך לרגש ולעניין ובמטרה להתרחב גם לתחומים נוספים עבורכם. מקווים שתאהבו את השינויים, נשמח כמו תמיד לשמוע הערות/הארות ובקשות.
בפוסט זה נספר לכם על שני החבר.ים החדשים ונזכיר לכם גם את שאר צוות הכותבים באתר.
השמנמנ.ים אוהב.ים לאכול, מקפיד.ים לשתות בירה והכי שמח.ים לעשות את כל זה בחו"ל !
מה יותר טוב מאשר לספר על כמה מקומות שאנחנו השמנמנ.ים ממליצ.ים עליהם במיוחד.
פרוייקט חדש של בירה הייניקן ששיתפה פעולה עם שפים לבשל מנות עם בירה ועם בלוגרים להמליץ על המקומות האהובים עליהם בחו"ל, היווה עבורנו תירוץ טוב לעשות את זה ושניים מהשמנמנ.ים, אסנת ושחר, שמחו לייצג אותנו בפרוייקט עם ההמלצות שלהם.
מקוו.ים שתהנו
השעה 00:00 בלילה אולי הגזמתי בנוגע לארוחה בשעה כזו מאוחרת. מה דעתכם על כוס יין משובח וסרט טוב..סרט על אוכל!
קבלו המלצה על 5 סרטי אוכל שלא ישיארו אתכם אדישים, הא רעבים!
אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שעברתי לא מזמן(בערך לפני שנתיים) בסן פרנסיסקו. סביר להניח שלרובכם יצא לטוס כמה פעמים, 
לאירופה, דרום אמריקה, ארצות הברית, אבל לכמה ממכם יצא לבקר בתערוכת המזון הגדולה בעולם??
הייתי, טעמתי, הרחתי, הופתעתי, לגמתי ועכשיו אני כותב על זה..
סן פרנסיסקו 2010 אנחנו מתחילים:
תערוכת FANCY FOOD SHOW
למסעדת התרנגול הכחול במתחם G הגעתי על נעלי עקב גבוהות ועם קצת דעה מוקדמת וחששות. קצת מחברים, קצת עיתונות, מין תחושה של איזור מפונפן,מקום הומה, עמוס, מאד שואו כשהאוכל הוא החלק הפחות דומיננטי למרות ההצהרות.
ואני רוצה לומר שהופתעתי. אם בגלל הציפיות הנמוכות
או אם בגלל שהיה פשוט כיף.
לא עברתי שם את החוויה הקולינרית של חיי אבל בהחלט ניתן לקבל שם חוויה שתכלול אוכל טוב ובילוי מצויין.
