סיפור ישן שלי , אבל חשבתי שכדאי שההיכרות הראשונה שלי ושלכם תתחיל דווקא בפיימונטה שבצפון איטליה .
נתחיל מכאן ונראה לאן נגיע ,
חג שמייח .............
נשענים על האיכויות הגבוהות ביותר של החיים, בין הרים ובין גפנים שטים לנו. ניחוחות קציר מתוך ריחות אדמה, מגוונים של ורוד פוקסיה באדניות הבתים עד לירוק נצח של החיים, בין כחול ללבן שבשמיים, מחייכים לירוק עז של אוטוסטראדה מסתורית. חונים, נחים ומקווים לחיות כך לעד באחוזה "הצנועה" של אורסולינה.דיוק של ענווה ברמות היוקרה המוכרות למעמד האצולה, גבעות של אותו העד, טירה מן האגדות ומלא חלוקים ומגבות, שיכורים מהחיים הטובים שמאפשרים בקבוקי השרדונה רוזנה, על יד שפת הבריכה הפרטית שלנו.
חיים של מלך ומלכה, ישר מהחבית, שרדונה, הפתעה, לאזור פיימונטה ובכלל, חשיפה, תגלית, אפשר גם אחרת, שרדונה עצי, שרדונה מאומבר, ניחוחות עדינים של פטרול ויער אורנים, נוזל מלכותי, שמנוני, מלא באושר ועושר ,משמח את שעות היום, החיים תחת השמש.
צפון איטליה, האזור היחידי בעולם שהצליח לגשר בין הפוזה לאמת.
פה הפוזה היא האמת, אופנה, אפונה, אופנוע. שלושה כללי יסוד:
- להראות טוב.
- לאכול ולשתות טוב.
- לנהוג בכיף.
אנג'לו שלבוש בגוצ'י, נוהג בפרארי ושותה ברולו הוא איש אמיתי.
סימונטה לובשת פראדה, נוהגת בלנצ'יה ושותה שפריץ כתום (לצערי אמיתי, השפריץ) החיים המתוקים (dolce vita).
השמש שוקעת אחרי ההרים לקראת השעה 21:00 ומותירה אחריה אלפי יתושים רעבים לדם מתוק (העוקץ), הטמ' יורדות במעט ומשבי רוח עדינים מפתים אותנו לפתוח Superior Barberesco (הדבש), יין מלא בחוצפה, יושן בחביות איטלקיות (שהן - מסתבר חצופות בעצמן), יין בעל גוף עדין וסיומת מרגשת שמלווה כל פרושוטו בגאווה אגוזית שכזו, משתנה לפי גודל החיוך, והחיוך גדל.
בתחילה החיך נתפס, נעקץ ואף נצרב וכיאה ליין פיימונטזי גדול מתרכך עד למרקם של רוטב חמאה, אדום ומלא בטאנינים של קליפת אפרסק ואגס.
נגמר לו הבקבוק. התענגנו מן העוקץ ועד לדבש המרוכז שהותיר לנו הברברסקו באזורים שונים של הגוף, ולמזלנו מוקדם יותר באותו היום רכשנו בקבוק יין ענק גם כן - Pio Cesare 2001 - מאותו הזן, שלדעתי היה ענק, עפיץ מאוד, יותר מחברו הראשון ולכן אמליץ למאמינים במחר שיבוא ויהיה טוב יותר, פשוט לחכות...
המחר כבר כאן, וכאן זה גן עדן, בוסתן פרי וגינות ירק, הכול מהכול ועוד, פרחי לוטוס מרהיבים צפים על פני המים, גם הם לא האמינו שהכול התחיל כזרע קטן שם באדמה.
שוב צהריים ושוב חם, נשמע שגרתי אך לא כשהפותחן בידיי ושרדונה קלאסי, המכונה גם בפי אנשי האחוזה "שרדונה נורמלה", נפתח ונמזג לשתי כוסות קריסטל קטנות. ניחוחות נקטרינה, אם איני מבלבל בין משב הבוסתן מתחת לאפי לבין כוסי המבושמת.
נו מילא, שרדונה מהקלילים, מדוייק וכיפי לשתייה, לא ניסו להסתיר את אופי הזן בעץ חמאה וכו' - כמו שרב יינני העולם היום מתביישים בזן - פשוט נסחט, הותסס, בוקבק ונבחר פה אחד כבחירה המוצלחת לתחילת היום בגן העדן...
חלף לו בטח עוד יום ועכשיו - המלך - ברולו. טוב, אולי עוד מעט.
התחלנו את היום שלנו במסע מרהיב בין כפרי האזור, חצינו את אסטי את אלבה, טיפסנו ללה-מורה ועוד. בצהריים כבר היינו על רגלינו בטיול איטי בסמטאות הציוריות של העיירה - כמדומני עיירה - Barolo . יושב לו בקצה ההר, מוקף באינסוף של כרמי נביולו מסודרים כעבודת דוקטורט של מלאך שירד מגן העדן והתמחה באדריכלות נוף.
וואוו, ואולי, ווווווואאווווווו, של חתול, מדהים, כייף ירוק בעיניים, וחיבור ישיר אל כחול השמיים, נקודת ההשקה בין הקרקע לשמיים מטושטשת והתחושה שהאטמוספרה מתחילה כאן (וכל זה טיפה לפני כל הגראפות)...
אם כבר התחלנו בתיאור מחרמן אז נמשיך - כפר איטלקי כמו שהמוח רוצה שנדמיין , סמטאות צרות בעלייה לאנשהו, ובכל צומת רחובות זוכים בפגישה עם איש משפחה שנהנה להטעים לנו את מיטב תוצרי המשפחה לאורך השנים ובעיקר מיינות הברולו הגדולים שלו. טעימה אחר טעימה אחר טעימה אפילו עוד יותר טעימה מקודמתה וכך עובר לו יום שלם, זו כבר שגרה נעימה. חוויה של צעידה אחורה אל העבר אל שנות בציר אחרות, פסיעה בין אנוטקה, לבר-יין , לרסטורנט , לטרטוריה, לאוסטריה, פיצרייה, בוטקה ועוד. הצלחנו להגיע לבציר 88, שנה מדהימה בעיניי, ובדרך גם זכינו לפגוש כמה טיפוסים שחיו בברולו עוד הרבה לפני 88.
אם כן, אספר קצת עליהם.
באחת מהאנוטקות המקדמות מכירות פגשתי את ג'רמנו אנג'לו שמטעים מיינותיו הצעירים ( 04-05) ומיצירותיהם של ילדיו הצעירים. התחלנו בטעימה מוצלחת מאוד של ברברה ד'אלבה 07 שאותי הוא ממש ריגש, צבע אדום עז, מעט עכור, צעיר בתכונות הטובות והשובבות של הילדות עם מלא פוטנציאל שיתממש, בועט ומתרכך לאיטו בפה, כמו שאני אוהב!
מחבק את הלשון ועוטף בניחוחות וניל שוקולד לקינוח, ניהננו מאוד ועברנו לברולו 04: צעיר, ריחני, עפיץ מאוד, קנייה מעולה לעוד 10 שנים, וגם לכאלה שאוהבים התחלות חדשות ונהנים מתחילת הדרך...
אצל ג'רמנו המלאך שטפנו את גרוננו בכמה כוסות גראפה מיושנות היטב בחבית, אשר לצערי, לא נשאר במלאי לקנייה, רכשנו שני בקבוקים מהברברה ויצאנו חזרה לסמטאות. נשנשנו גבינות לרקע ספומנטה מוקצף באנוטקה מקומית והמשכנו הלאה אל הלא נודע.
נעצרנו למראה חנות יינות אפלולית במקצת. מיד הדליקה אצלנו עניין רב. עוד לפני שראינו את המאמה שמנהלת את החנות זיהינו שיש בשר במקום. מן מרתף עם ריח שמרים ועובש במקצת שמציג את יינות ברולו המשפחתיים משנת 77 ועד 04. המאמה הייתה סופר נחמדה, ונראתה כמו האמא האובדת של הענק ווסילי מהנסיכה הקסומה.
דבר רע אין לי לאמר עליה אלא להיפך , הטעימה את גרוננו בברולואים מעולים של המשפחה משנת 95 ועד 2004. החוויה הייתה לימודית מאוד וענקית בהתרוממות הרוח שהביאו איתן השנים החולפות - 95, 97, 2004. ברולו, ברולו, ברולו.
מחירון חד משמעי שעומד אל מולך ומספר על שנות הבציר השונות עפ"י המחיר. אמת בחוויה - אמת בהיסטוריה. לא כמו כאן, בארץ הסיפורים האינסופיים, שם בברולו אכן הגפן מדברת משנה לשנה, העולם הישן ללא התערבות האדם, נטו טרואר . בשנת 97 ו-95 פתאום חלה עלייה משמעותית, מחירון יין שמספר היסטוריה, ועכשיו תבחר!
יפה, התחדדה אצלי עוד תובנה, העולם הישן. מלכתי ואני כבר שבוע וחצי עוברים בין כפרים וכרמים אינסופיים בחבל ארץ המדהים הזה, הלשון של המגף, רגלי ההרים, וכל הזמן עולה אצלי השאלה, איפה כל הטפטפות? הצינורות? המשאבות? שאני רגיל אליהם מהתקופה שבדקתי הבשלות ענבים לפני הבציר, איפה ? והנה הכל התבהר, או אולי להיפך - הכל התענן - גשם גשם משמיים, כל היום טיפות המים, טוב, כל הערב. החקלאים שמחים, יושבים בכיכר העיירה ואוכלים גלידה בידיעה שמישהו דואג להם גם השנה, וחווים את ימי תרום בציר 2009, ומצפים בתקווה לתסיסה מוצלחת גם השנה.
בחזרה באחוזה, המלכה ואני מעבירים שבת בבריכה, קופצים, צוללים, ובעיקר צפים בשמש הנעימה של אחרי הצהריים, כדי לא להתייבש נכנסתי לבית הבריכה והבאתי יין מהמקרר... תכננתי לבן וחשבתי לבן, אך להפתעתי כשנמזג היין התגלה, אדמדם?! רוזה! איזה כייף, לא ידעתי, הפתעה, יין צלול, אם אינני טועה גרינג'ולינו, מרתק באפו ובטעמיו.
מלכתי ממש התרשמה, בטענה שהוא מזכיר יין אשכוליות אדומות ושהיא בדרך כלל לא אוהבת ת'סגנון. בתחילה, לי הוא היה קשה מדי, והזכיר לי וורסיות מוזרות של יין מר, אך מהכוס השנייה או השלישית (אני כבר לא זוכר), התאהבתי. נו, אהבה ממבט שני בדר"כ עמוקה יותר... חיסלנו ת'בקבוק...
האמת שאנחנו לקראת סיום, ושבוע פיימונטה במתושלח כבר הסתיים מזמן, מה לעשות, כשמגיעים לנחלה קשה לעזוב, אז כמה דברי סיכום:
וואוו, וואוו, וואוו, חובה ענקית לאוהבי החיים הטובים, יין ענק , אנשים חמודים לאורך כל הדרך, מעוניינים לעזור עם כל חלק בגופם... אנחנו מודים על הרגע שהחלטנו להגיע לפיימונטה ומודים בענק לעודד שהפנה אותנו, ולארמון שלנו - "Cassina Orsolina" Moncalvo.Asti.Italy. אנחנו בטוח עוד נחזור לשם.
לחיים טובים,
גל קליימן,
מתושלח בר-יין
http://metushelach.co.il/
