נובמבר הוא חודש המודעות למחלת הסוכרת והעיגול הכחול הוא הסמל האוניברסאלי לסוכרת. הקשר הישיר שיש למחלה הכל-כך נפוצה הזו לתזונה והרצון לעזור בהגדלת המודעות, גרמו לנו לרצות להירתם ולפרסם פוסט כאן באתר שמנמנ.ים בנושא. מסתבר שהבורות בנושא גדולה ויש חשיבות גדולה לבדיקה, גם אם אין כל סימנים מקדימים למחלה, אבל בעיקר למי שלא מקפיד על אורח חיים בריא או נמצא בקבוצות הסיכון (השמנה ואכילה מרובה הם מגורמי הסיכון). אחת המטרות העיקריות של החודש הזה, היא לגרום לאנשים ללכת ולהיבדק. השנה, לראשונה, איחדו שלושת גופי הסוכרת בישראל (המועצה הלאומית לסוכרת, האגודה הישראלית לסוכרת והאגודה לסוכרת נעורים) כוחות במטרה להוריד את הצמיחה המדאיגה של המחלה שעומדת על 5% לשנה.
היום יום שני, ה22/11, ייערך כנס בנושא בגני התערוכה בת"א בהשתתפות פוליטיקאים, בכירי משק, כלכלה וקובעי מדיניות תחת הכותרת "סוכרת המגפה של המאה ה-21 – ניתן לעצור את זה".
נתונים נוספים על היקף המחלה והתפשטותה אפשר לקרוא בכתבה הבאה או לראות בסרט הבא -
לצורך כתיבת הפוסט הזה פנינו ל"סוכרזים" שהיו פעילים בתקופה האחרונה בפייסבוק במטרה להעלות את המודעות ולגרום לאנשים להיבדק ולחבר טוב של שמנמנ.ים, מעצב האתרים המוכשר וצלם האייפון המסור, שחר סרברניק, ממנו שמענו לא אחת על ההתמודדות עם המחלה בכלל ועם האכילה הנגזרת ממנה בפרט. הנה הקטע שנכתב ע"י שחר, שווה לקרוא כדי להבין קצת יותר עם מה מתמודדים חולי הסוכרת.
הסוכרת והרעב האינסופי
שמי שחר ואני חולה בסוכרת סוג 1 הידועה יותר בשם "סוכרת נעורים".
חליתי בה בגיל 37 ומסתבר שטווח הגילאים לחלות במחלה הוא בין שנתיים לארבעים.
כדי שתבינו במה מדובר, אנסה בכמה מילים להסביר מה זו סוכרת:
סוכרת היא מחלה בה הגוף לא מצליח לפרק את הסוכר ובעצם חולי הסוכרת חיים עם עודף סוכר בגוף.
קיימים מספר סוגי סוכרת:
- סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים) – בה הלבלב לא מסוגל לייצר אינסולין ולכן עוזרים לו ע"י זריקות אינסולין. סוכרת זו נדירה יותר מהאחרות ואכן מרבית החולים בה מתחילים בגיל העשרה.
- סוכרת סוג 2 – סוכרת בנגרמת עקב אורח חיים לקוי ולא מאוזן, השמנת יתר ותזונה לקויה. חשוב להבין שניתן למנוע את הסוכרת הזו ברוב המקרים ע"י אורח חיים בריא, תזונה נכונה וכושר גופני. מרבית חולי הסוכרת נמצאים בקטגוריה זו.
- סוכרת הריון – תכלס רק שמעתי לא מכיר.
את הסוכרת גיליתי דרך בדיקות דם בקופת החולים, לשם הגעתי בגלל מחלת שפעת בכלל. לאחריהן בוצעה סדרת בדיקות נוספות במשך כמה חודשים עד ההכרזה "יש לך סוכרת סוג 1, אתה צריך אינסולין". בדיעבד מסתבר שחשוב מאוד לעבור את בדיקות הדם התקופתיות ובטח את בדיקות הדם שרופאי המשפחה שולחים אותנו לבצע. כמה מכם מזניחים אותן כי אתם בטוחים שאתם מרגישים טוב ובריאים כמו שור. אילולא אותן בדיקות יתכן כי לא הייתי יודע שחליתי בסוכרת, והנזק בחוסר הידיעה הוא עצום.
רבים נוטים לחשוב כי הסכנה הגדולה בסוכרת היא חוסר הסוכר (היפו), שכן הוא יכול לגרום לאובדן הכרה ואף גרוע מכך, אך הסכנה הגדולה היא דווקא לטווח ארוך, ידוע כי חוסר שמירה על תזונה ואיזון יכול להוביל לקטיעת גפיים,עיוורון והתקפי לב, אני בטוח שאף אחד לא ממש מאחל לעצמו אחד מהם.
מיותר לציין כי אותו היום היה מבחינתי יום די גרוע, ההכרה כי מרגע זה ואילך אתה נושא איתך את המחלה ללא כל יכולת לרפא אותה וללא כל יכולת להתמודד איתה לגמרי בעצמך, גרמה לי להרגיש אבוד בעולם. האינטרנט, ידידי הטוב, וכמובן משפחה וחברים עזרו לי להבין כיצד להתחיל ולהתמודד עם המחלה, כיצד לבדוק דם (5 פעמים ביום ואפילו יותר), מה אוכלים, מה לא אוכלים, מה הזמנים ואיך מחשבים פחמימות.
על האוכל
ידוע לכל כי פחמימות הופכות לסוכרים בגוף ולכן אנו חולי הסוכרת סופרים פחמימות.
השיטה פשוטה, כל 15 פחמימות נחשבות מנה, לפי זה אנחנו מתכננים את הארוחות, את בין הארוחות ואת האינסולין.
מצאתי את עצמי לוקח ליד כל מוצר בסופר אליו התרגלתי ובודק את כמות הפחמימות בו, את כמות הפחמימות במנה ואכן מרבית הדברים אותם נהגתי לאכול הפכו לאסורים מבחינתי.
אל תטעו, מעולם לא הייתי חובב מתוקים ומשקלי תמיד הוגדר כ"משקל קל".
יחד עם זאת אהבתי מאפים, בצקים, פסטות, מיצים,פירות ועוד...
עברתי ללחם מחיטה מלאה וקל, אז אני יכול לאכול בארוחה 2 פרוסות לחם, חצי כוס אורז, חצי כוס פסטה, תפוח אחד ועוד דברים שנראים לא הגיוניים למסתכל מהצד הפכו להיות שגרת חיי.
חשוב לי לציין כי אני עדיין נמצא בשלב התחלתי של המחלה (יש המכנים אותה ירח דבש), ולכן איני מזריק אינסולין לפני כל ארוחה אלא מנה אחת ליום של אינסולין ארוך טווח.
הבעיה העיקרית הייתה ונותרה, מבחינתי, הזמן בין הארוחות, זמן זה הוא זמן הרעב הגדול שלי.
עם הזמן פיתחתי לעצמי טכניקות ושיטות כיצד לעבור את זמן הרעב, אך חשוב לי לציין ... אני רעב !
ההמלצות שלי:
- פלפל עם גבינה לבנה
- יוגורט עם מלפפונים
- תפוח עץ
- מלפפונים
- גבינה לבנה עם כפית
- שקדים
אלו הדברים אותם אני אוכל בין הארוחות, אף אחד מהם אינו משביע ואל להפריז באף אחד מהם בדיוק כמו שאי אפשר להפריז בשום דבר, אז נותרים רעבים.
אני ממליץ לכולם ללכת להיבדק, בדקו שאינכם בסיכון, שאינכם חלילה כבר חולים, שמרו על חיים בריאים והכי חשוב פתחו את העיניים, יש ביניכם המון חולי סוכרת מסוג כזה או אחר, נסו להבין, להתחשב ולפעמים לשאול שאלות יכול להיות מועיל יותר ממזיק.
* הכתוב בפוסט זה אינו נתונים רפואיים/מדעיים מדוייקים והם נכתבו על דעתו של הכותב בלבד
כמה אתרים שעזרו לי ובטוח יעזרו גם לכם:
- איריס פלג – אתר של בחורה, חולת סוכרת שהפכה למאמנת ומלווה להתמודדות עם סוכרת. מציעה גם חוברת מתכונים בחינם.
- פורום סוכרתיים בוויינט, בניהולה של איריס פלג.
- סוכרזים - ארגון ללא מטרות רווח שהוקם לתמיכה בהעלאת המודעות למחלה
עד כאן דבריו של שחר...
המלצה נוספת שקיבלנו מסוכרזים, היא על ספרו של דר' רני פולק, "ליהנות מאוכל בריא". דר' רני פולק הוא רופא ושף והספר שלו הוא חשוב משום שיש סוג של מוסכמה שאוכל לא בריא הוא יותר טעים וכאילו אוכל בריא חייב להיות משעמם ותפל. אולי יש פחות אפשרויות אבל זה בהחלט לא סותם את הגולל על האפשרות לאכול אוכל טעים ויצירתי. לכן שמחנו להביא פה גם המלצה על ספר בנושא שמתאים גם לסוכרתיים. דר' פולק עצמו התייחס לכך ואמר: "כשף, מבחינה קולינרית, זה פשוט מרתק, כי נורא קל להכין אוכל טוב כשאפשר להשתמש בכל דבר בלי הגבלה. כשאתה מתחיל להיות מוגבל, אז צריך כשף להבין יותר את החומרים ואיך הם פועלים ומשתלבים", הוא מסביר. "למשל, מה יכול לתת מתיקות במקום סוכר, למה צריך שמן במתכון מסוים, איפה הוא חשוב מאוד והיכן הוא מיותר ."להכין אוכל טעים כשלא הכול אפשרי, זה בעיני מרתק". בלינק הבא אפשר לקרוא עוד על הספר כולל מתכון אחד מתוכו: ליהנות מאוכל בריא / דר' רני פולק
עוד לינקים בנושא:
- כתבה בנושא שנכתבה על ידי גיא גיאור ששותף למאבק להעלאת המודעות
- לינק להוספת באדג' של עיגול כחול על תמונת הפייסבוק שלכם לאות הזדהות, אנחנו הוספנו כבר
חשוב לנו להדגיש לסיום שמטרת הפוסט הזה אינה להפחיד, אלא להעלות את המודעות, לקדם אורח חיים בריא ולגרום לכם ללכת ולהיבדק. אנחנו, שכל כך אוהבים לאכול, לא יכולים שלא להזדהות עם חברנו שחר ועם שאר החולים שעבורם אכילה הפכה להתמודדות יומיומית. עדיין, התוצאות של אי ידיעה על המחלה, אי הקפדה על תזונה, גרועות בהרבה. מאחלים לכולם בריאות שלמה.
לסיום, אנחנו רוצים להודות שוב לשחר, על ששיתף אותנו בסיפור האישי שלו.
שמנמנ.ים
