כשמעיין נדיר, בלוגרית וותיקה ושמנמנ.ית של כבוד הציעה לטל ולי להצטרף לפרוייקט "מהמקלדת למטבח", זה היה פשוט נשמע כמו הגשמה של חלום.

אחרי שאעשה את "המכה", כלומר, המיליון השני, או השלישי, או הרביעי, או כמה שיידרש לי בכדי שהמשפחה שלי תחייה באושר ובעושר בלי שאני אהיה חייב לעבוד, אני אגשים את החלום הזה.

תהיה לי מסעדה שכונתית. תהיה לי מסעדה שכונתית בדיוק כמו קורדוברו - אוכל טוב שלוקח את עצמו מאוד ברצינות אבל לא יותר מדי, עם כמה מנות ששווה לרדת בשבילן לרחוב עם טרנינג ושמהר מאוד הן הופכות המנות שאתם לא יכולים בלעדיהן.

ב- 22 למרץ טל ואני נוציא ספיישלים בקורדוברו כחלק מפרוייקט "מהמקלדת למטבח" - בלוגרים שמבשלים בקורדוברו ברח' (כמה מפתיע) קורדוברו בפלורנטין, תל-אביב. כחלק מהפרוייקט, בכל יום שלישי בחודש מרץ יוציא בלוגר אחר מנות ספיישל במקביל למנות הרגילות של המסעדה (ואם עוד לא הייתם שם, זה אומר שעוד לא טעמתם את הכרובית המטוגנת וגם לא את הריזוטו שלהם, אז תוודאו שכשאתם מגיעים ב- 22 למרץ אתם מזמינים את כל הספיישלים וגם את הכרובית ואת הריזוטו. לא מעניין אותי שאתם רק זוג. אם לא תאכלו, לא ייקחו אותכם לצבא.

היום פותח את הפרוייקט עמית אהרנסון מהבלוג "מדבר מהבטן", אחד הבלוגים שאני הכי אוהב לקרוא, כי הוא משלב אוכל פשוט, טעים, ביתי וכתיבה מעולה. אז אם בא לכם לאכול טעים, היום זו הזדמנות מצויינת, ואותו הדבר גם בשבוע הבא (8.3) שבו תבשל מירב "CooknBake" או בזה שאחריו (15.3) שבו יבשל צחי "ביג ג'ק", ובטח לא ביום השלישי האחרון של מרץ (29.3), שבו תבשל מעיין נדיר את המנות המפורסמות שלה ונטלי (עוגיו.נט) תהרוס לכם את הדיאטה עם הקינוחים שלה.

אבל אם אתם צריכים לבחור רק יום שלישי אחד... אני הייתי הולך על ה- 22 למרץ. בתאריך הזה, כולכם תאכלו לפגוש את כל השמנמנ.ים בקורדוברו (טל ויובל יקרעו את הישבן במטבח, וכרגיל, יוסי וטמיר יצלמו וילעסו Like there is no tommorow).

הולך להיות טעים ומעניין - ונשמח לפגוש אתכם שם. ואם מעניין אתכם מה הולך להיות שם, אתם מוזמנים כמובן גם לקרוא את הפוסט בבלוג שלי.

לקריאת הפוסט המקורי של יובל

בשבוע שעבר הגיעה לסופה, או אולי נגיד לשיאה, חוויה עצומה של התרגשות, עשייה, יצירתיות ויחד איתה גם הגשמת חלום קטנה (או אפילו גדולה).

 

טל בחר להכין שתי מנות שכנראה לא תוכלו למצוא בשום מקום אחר. אחת הייתה שלישיית ברוסקטות עם שלושה "טופינגים" שונים - גוואקאמולה (ספק סלט-ספק ממרח של אבוקדו עם כוסברה ועגבניות), סלסת עגבניות עם בזיליקום ולימון (כולל "קיק" מטורף של קליפת הלימון בסלסה - אליפות!) ומבחינתי, הטופינג הטוב ביותר היה חציל שרוף עם דבש - חציל שנקלה על גריל ונשרף לגמרי, ואז נטחן (יחד עם הקליפה השרופה) ועם דבש שהתחבר מעולה עם הטעם המעושן. מנה נוספת הייתה מרק פלפלים קלויים עם יין אדום. מרק כתום-כתום-זרחני, עם טעם עמוק עמוק וצבע שרק גמבות קלויות יכולות לתת, סמיך בדיוק במידה שצריך, ועם קרוטונים שטל הכין במקום והפריכות שלהם הייתה בדיוק מה שצריך בכדי "לשבור" את המרקם הקרמי של המרק.

החברות שלי ושל יובל חוגגת בר מצווה השנה והרבה אוכל נאכל במהלך השנים האלה. את הביטוי "עכשיו צריך לפתוח כפתור בחגורה, כדי שיהיה מקום לעוד אוכל" שמעתי מיובל.  הרבה שמן זרם מאז אותה פשטידת פטריות שיובל הכין מהאורניות שהלכנו ללקט יחד ביערות הכרמל, אחרי שמישהו כבר פשט על המקום לפנינו ולא השאיר כלום.

 

על ההתרגשות והלחץ יובל כבר כתב ואני גם פרטתי אצלי בבלוג, אבל מבחינתי לראות את היצירתיות של יובל היתה שיא חדש עבורי. שלא כמוני, שבחרתי ללכת על בטוח בערב הזה, יובל החליט להתפרע ולהפגיז במנות הראויות להיכלל בתפריט הקבוע של המסעדה ולא כמנות ספשייל.   שילוביים קטלניים ונועזים שרק גאון יכול לחשוב עליהם - כמו ארטישוק ממולא בצ'ילי קון-קרנה (שרק הצ'ילי קון-קרנה עצמו היה מדיוק בטעמיו וגירה את כל בלוטות הטעם). הייתם צריכים לראות איך הפנים של יובל איבדו את כל הדם בשנייה שאשתו התקשה לבשר לו שהוא שכח את הסיר בבית...

 

המנה השניה, שהיתה מעולה לא פחות ובה יובל גם הפגין את קור רוחו היתה שלישית קאסאדיות בשלושה מילויים שונים, אשר במהלך כל הערב, זכיתי לנשנש את השאריות שנשארו במחבת. קאסאדיה אחת במילוי של שריפסים עם ממרח צ'יפוטלה, קאסדיה שניה עם חזה עוף ופלפלים ומנה שלישית עם פטריות, שעד רגע זה, אני לא מבין איך פיספתי את המנה הזאת. אם תשמעו שוב על פרוייקט כזה, תבקשו שום את המנה הזאת (או שתפסיקו להתעצל ותקראו בבלוג של יובל איך מכינים את המנה המדהימה הזאת).

לקינוח היה גירסה מעוד מעניינת ולא שגרתית לקרם הקאטלן המבוססת על שורש הקאסבה העמילני, שנתן לקרם גוף  יותר יציב אך גם ארומה מאוד רעננה ומעניינת כשמעל המנה הקרה, קרמל חם ופריך.

 

לקריאת הפוסט המקורי של טל

לקריאת הפוסט המקורי של יובל

קורדוברו הוא בר יין זערורי, שכונתי ואינטימי. הבר מתמחה ביינות מבעבעים עם דגש על קאווה, המבעבע הספרדי, כמו כן במקום מוגשים גם פרוסקו ולמברוסקו (מבעבעים איטלקים), לאוהבי הבירה מוגשת   הבירה הספרדית אסטרא דם וכמובן הסנגריה המיוחדת של קורדוברו.  קיבלנו הזמנה מבעלי המקום להתארח ולחוות את דעתנו על המקום ולפני שבועיים נפגשנו כל השמנמנ.ים במקום, בהרכב מלא, לטעום ולכתוב את רשמינו.

המקום נפתח בינואר 2009 בליבה של שכונת פלורנטין התל אביבית על ידי שני ירושלמים לשעבר, חנן רביב ויונתן הלר, וממוקם בפינת הרחובות קורדוברו ושטרן. לאחרונה השותפות התפרקה והמקום נשאר בבעלותו של יונתן הלר.

בר מרובע במרכזו ושולחנות גבוהים ספורים סביב לו, לוח המציג את המיוחדים של היום ומוסיקה מגוונת בנוסף במקום מצוי חדר פרטי שמאובזר בספות ומתאים לכ-20 איש.

התפריט שנבנה על ידי השף גיא אביב בהחלט מגוון ונותן אופציות נרחבות שמתאימות לכל אחד (ירקות, דגים, פירות ים ובשר), גם תפריט האלכוהול מגוון וניתן למצוא ויסקי – אירי, סקוטי, אמריקאי וסינגל מאלט, ליקרים (22-31 ₪), יינות אדומים ולבנים (29 לכוס – 159 לבקבוק), בירות (14-25 עבור 250 מ"ל או 25-27 ל-460 מ"ל) וכמובן מבעבעים (79-349 לבקבוק).

לקריאת ההמשך...