אוג'
4
2011
אחד הדברים הכי כייפים שאני זוכרת מאיטליה, היה הסיור היומי במעדניות, הטעימות של הנקניק, הפוקצ'ה שהרגע יצאה, הכריך שהייתי לוקחת לדרך, חתיכות הגבינה שהייתי זוללת בכל דוכן והנזק הכספי שהייתי יוצאת אחרי זה עם כל הקניות. אבל גם עם חיוך ענק של אושר.
אם פעם בכל טיול הייתי חוזרת עם שלל של קופסאות שימורים של עגבניות, ארטישוקים, סרדינים, נקניקים וגבינות, היום לאט לאט, אפשר למצוא כמה מקומות שיספקו לי את מאווי האיטלקיים, ההולנדיים או הספרדיים, עדיין אין כמו המקור, אבל התחליף, עד לטיסה הבאה, בהחלט מצויין.
לקריאת ההמשך...
טוויט:
אם יש דבר שאני שונא זה לאכול לבד, ואם יש משהו שאני מאוד מחבב זה נשים אוכלות. כן כן, נשים שאינן מסתפקות במנה קטנה או בסלט כי "הן שומרות", אלא כאלו שיודעות להתענג על אוכל טוב, כשהן פוגשות בו. אם כך, אתם יכולים ודאי לנחש מה רבה היתה השמחה כשהצטרפתי, שמנמן שכמותי, לחבורת בנות משובחת, שיודעת ואף יכולה לתת קונטרה לכל חבורת גברים- באיך אוכלים טוב. כן, זה היה ערב בלתי נשכח בו שש נשים ואני (ולא בפעם האחרונה) פקדנו את המסעדנייה הלוהטת "לה מיזון" (La Maison).
הוזמנתי למפגש היכרות עם חוות צוק, שהמוצרים שלה, בעיקר בשר טלה וגבינות, אבל גם זיתים, דבש ושמן זית, מתאימים מאוד לקראת החג. זו הייתה הזדמנות מצויינת לספר על המקום ולהעלות פוסט חגיגי לראש השנה כולל שני מתכונים מעולים לחג. המפגש עצמו כלל סדנה לפירוק טלה, הסברים וטעימות. את הרשמים, התמונות והמתכונים תוכלו לקרוא בפוסט.
