יולי
7
2011
אחרי הפסקה בגלל תקופה עמוסה, פינת המתכונים הפשוטים להכנה חוזרת. פינה שמיועדת גם, אבל לא רק, למתוסכלי מטבח או אנשים שאין להם זמן לעמוד שעות במטבח, מנות מהירות להכנה, פשוטות, אבל טעימות להפליא.
המהנה הזו ספציפית, היא המנה שאני מכין הכי הרבה בבית שלי, המנה האהובה עלי והיא מתאימה גם לילדים לפי הבדיקה על הבת שלי שמתלקקת ממנה. היא אמנם מנה קצת מתובלת אבל גם זה טוב וילדים שמלמדים אותם לאכול מתובל בבית, אוהבים גם אוכל מתובל. בקיצור, מומלץ בחום.
לקריאת ההמשך...
טוויט:
מתכונ.ים ונהנ.ים – פסטה מוקפצת עם חזה עוף ושעועית ירוקה
רשת בתי הקפה אספרסו בר, הייתה הראשונה להביא את האספרסו לארץ. יש שחושבים שזה היה אילנ'ס, יש שחושבים שזה ארקפה, אבל מסתבר שאספרסו בר היו שם שנה-שנתיים לפני כולם, עם סניף קטנטן ברחוב יבנה פינת מונטיפיורי שנפתח בשנת 1992. את העובדה החדשה הזו, למדתי כשהוזמנתי לארוחת טעימות של תפריט החורף של אספרסו בר, שהפכה מאז אותו מקום קטן ופורץ דרך, לרשת פופולרית המונה שבעה סניפים ושלאחרונה החלה לתפעל סניפי אקספרס בחברות הייטק שונות. אני חייב להודות שהיו לי לא מעט ספקות לפני שבאתי לארוחת הטעימות. עם כל הכבוד לרשת המצליחה ולקפה שלה שאני אוהב, אוכל של בתי קפה זכה ובצדק בדרך כלל, לסטיגמה של אוכל פשוט, לא מרגש ובדרך כלל גם די גרוע כשטוסטים וסנדביצ'ים מהווים שם את הטופ הקולינרי. בבירור שעשיתי לפני הארוחה עצמה, הסתבר לי שהרשת הרחיבה את התפריט במספר סניפים ומגישה בהם הרבה מעבר לטוסטים הסנדביצ'ים והמאפים שהתרגלנו למצוא בבתי קפה. הארוחה עצמה התקיימה בסניף מלון מנדרין, שמוגדר כביסטרו – מסעדה קטנה, עם עיצוב מסורתי שמגישה מאכלים פשוטים במחירים שווים לכל נפש. עם הקונפליקט הזה בין הציפיות הנמוכות מאוכל של בתי קפה ובין הסניף הזה המוגדר כביסטרו הגעתי לארוחה.
לפני כשנה וחצי, כשהקמנו את שמנמנ.ים, התאחדנו חמישה בלוגרים/חברים לאתר אחד גדול ומשותף, במטרה ליצור מותג אשר ישדר וייצג רמה גבוהה ואחידה של איכות כתיבה, עניין, אמינות ושקיפות ככל האפשר. מדובר באתגר לא קטן כשמדובר במספר כותבים, תוך שמירה של הייחוד והסגנון של כל אחד מאיתנו - אך בסיכומו של דבר ניסינו ככל יכולתנו לספק בקול אחיד וברור, דבר.ים טעימי.ם וחיובי.ים. נשאר לנו רק לקוות שהצלחנו לייצג את הדברים הללו עבור רובכם, קוראינו המסור.ים.
המתכון הזה של עומר מילר, נעשה על ידי סתם כי נתקלתי בו ברשת והוא נראה לי מעניין. היה לי קצת יותר זמן לאחרונה והחלטתי לנסות להכין דברים יותר מעניינים, דברים שאני לא רגיל לבשל ולהכניס טעמים ממקומות אחרים למטבח הביתי שלי. המתכון הזה של עומר מילר משך אותי בעיקר בגלל השימוש בתבלין לא מוכר וה
אם יש דבר שאני שונא זה לאכול לבד, ואם יש משהו שאני מאוד מחבב זה נשים אוכלות. כן כן, נשים שאינן מסתפקות במנה קטנה או בסלט כי "הן שומרות", אלא כאלו שיודעות להתענג על אוכל טוב, כשהן פוגשות בו. אם כך, אתם יכולים ודאי לנחש מה רבה היתה השמחה כשהצטרפתי, שמנמן שכמותי, לחבורת בנות משובחת, שיודעת ואף יכולה לתת קונטרה לכל חבורת גברים- באיך אוכלים טוב. כן, זה היה ערב בלתי נשכח בו שש נשים ואני (ולא בפעם האחרונה) פקדנו את המסעדנייה הלוהטת "לה מיזון" (La Maison).
בתערוכת מבשלים פגשתי לראשונה את מיכל בראל מפסטה דלה קזה, שהייתה חברת פייסבוק של שמנמנ.ים. שם יצא לנו לדבר ולי יצא לטעום את תוצרי הפסטה הטריים של העסק המשפחתי שלהם וזה הוביל לריאיון וכתבה בשמנמנ.ים על 
אמנם את האסיאתית הלוהטת עליה אני אספר לכם הפעם, לא פגשתי בחלומות שלי וגם לא על המדרכה כשהיא עוברת מולי ומחייכת, את הסיפורים האלו אני משאיר למישהו אחר בבלוג אחר לספר, אבל פגישת צהריים באזור משרדי ערוץ 10 בגבעתיים, זימנה אותי למסעדה שנקראת 
