בשבת שעברה, קפצתי לארוחת בוקר בסגנון צרפתי. האם אפשר להרגיש בצרפת כאן אצלנו בפינסקר בתל-אביב? יצאתי לבדוק. קרפים צרפתיים היו שם.
רשת בתי הקפה אספרסו בר, הייתה הראשונה להביא את האספרסו לארץ. יש שחושבים שזה היה אילנ'ס, יש שחושבים שזה ארקפה, אבל מסתבר שאספרסו בר היו שם שנה-שנתיים לפני כולם, עם סניף קטנטן ברחוב יבנה פינת מונטיפיורי שנפתח בשנת 1992. את העובדה החדשה הזו, למדתי כשהוזמנתי לארוחת טעימות של תפריט החורף של אספרסו בר, שהפכה מאז אותו מקום קטן ופורץ דרך, לרשת פופולרית המונה שבעה סניפים ושלאחרונה החלה לתפעל סניפי אקספרס בחברות הייטק שונות. אני חייב להודות שהיו לי לא מעט ספקות לפני שבאתי לארוחת הטעימות. עם כל הכבוד לרשת המצליחה ולקפה שלה שאני אוהב, אוכל של בתי קפה זכה ובצדק בדרך כלל, לסטיגמה של אוכל פשוט, לא מרגש ובדרך כלל גם די גרוע כשטוסטים וסנדביצ'ים מהווים שם את הטופ הקולינרי. בבירור שעשיתי לפני הארוחה עצמה, הסתבר לי שהרשת הרחיבה את התפריט במספר סניפים ומגישה בהם הרבה מעבר לטוסטים הסנדביצ'ים והמאפים שהתרגלנו למצוא בבתי קפה. הארוחה עצמה התקיימה בסניף מלון מנדרין, שמוגדר כביסטרו – מסעדה קטנה, עם עיצוב מסורתי שמגישה מאכלים פשוטים במחירים שווים לכל נפש. עם הקונפליקט הזה בין הציפיות הנמוכות מאוכל של בתי קפה ובין הסניף הזה המוגדר כביסטרו הגעתי לארוחה.
כששמעתי על המקום החדש שמתמחה בקישים בגבעתיים, ידעתי שאני חייב להגיע לשם. אני מת על קישים בכל הצבעים והצורות, בלי הבדלי גזע דת או מין. טוב אולי מין, אני מעדיף עם קיש נקבה. בכל מקרה, לא רק שמדובר במקום שמתמחה בקישים, אלא שזוהי שכונתית משפחתית קטנה בגבעתיים, מהסוג שברור שיהיה לה אופי ולא רק יופי. הערך המוסף שיש במקומות משפחתיים, מושך אותי מאוד ובכלל, כיף לשמוע על מקומות חדשים כאלו. אני חייב להודות שהלכנו לשם כבר לפני כמה חודשים ולא הספקתי להגיע לכתוב עליהם, אבל איך אומרים, מוטב מאוחר, כשמגיע מגיע, הכדור הוא עגול והקיש של השכן לא תמיד טעים יותר.
על קפה לואיז בחיפה שמעתי כבר כמה וכמה פעמים. בריאותי, אורגני ומפנק הן רק חלק מהמילים שנקשרו לי אוטומטית בראש כשנועה הציעה שנלך לאכול שם ארוחת בוקר. במסגרת של יום כיף חייבים ארוחת בוקר, לא? אז הלכנו לבית הקפה שנמצא במעלה הר הכרמל שבחיפה. הנוף, אגב, מאוד לא מרשים, מאחר והוא פונה לכביש ראשי ומאובק. בכל זאת ישבנו בחוץ.
בית הקפה מגיש ארוחות בוקר, סלטים, כריכים ומאפים, כשהמשותף לכולם הוא פן בריאותי, אורגני ודל שומן. נשמע חווייתי ומיוחד, ולאחר ההמלצות הרבות ששמעתי על המקום בהחלט ציפיתי למקום מוצלח וטעים בתוך השי(ע)ממון הקולינרי החיפאי.
יצאנו לגיחה אומללה אל הכפר ביום שישי. אחרי זמן קצר נוכחנו לגלות שהספר הישראלי הוא עדיין לא טוסקנה או פרובאנס, וחזרנו עם זנבינו תחוב עמוק בין רגלינו אל תל אביב הבירה. הצטרפנו לחברי הפרלמנט הקבוע של שישי, שבאופן יוצא דופן החליטו לוותר על השיין, מדורת השבט הרגילה, ולכתת רגליהם אל התחתית. מכאן, זה לא היה קשה לגרום להם לשנות שוב מיקום, וכך יכולתי לבדוק את קפה 12, אחיו החדש של רוטשילד 12. בית הקפה הוא המשך טבעי של הבר הצמוד, והתפריט הוא שילוב מעניין בין תפריט הבר לבין הבייקרי. זה אומר שיש את המאפים המעולים של הבייקרי, וסנדוויצ'ים מעניינים ושווים, ומהצד השני מנות שלוקטו משאר מסעדות בני הזוג ועברו שינוי (=הקטנה) בעבור הבר, כמו קרפצ'יו או סלט קיסר.
בשקט בשקט, פתחו בגבעתיים את הקישריה - בית קפה קטן ומקסים המתמחה (כמובן) בקישים.
קיש: מאפה פתוח, מלוח, המבוסס על קלתית עדינה, בשילוב ירקות וגבינות במגוון רחב של טעמים שמשתלבים יחדיו עם הרויאל המיוצר משמנת טרייה ומובחרת. בהיבט המתוק שלו, טארט עם גבינות, שוקולד ופירות. הקיש הינו מאכל בעל פוטנציאל רב ומגוון מבחינת טעמיו, מרקמיו וצורת הגשתו, חם או קר, מתוק או מלוח, בגודל אישי, זוגי ומשפחתי. הקיש מהווה ארוחה לכל דבר, מוגש לצד יין טוב ומהווה תוספת נהדרת לאירוח עשיר וייחודי.
(מתוך האתר - http://www.quicheria.co.il)
הזכרתי את המרסנד כבר כמה פעמים בבלוג, אבל אף פעם לא התפניתי באמת להקדיש לו פוסט. זה קרה בעיקר כי בכל הפעמים שישבתי שם, זה היה לבד על כוס קפה (ולפטופ, כמובן), וחיכיתי למשהו קצת יותר רציני. אבל קשה, קשה להזיז את החברים שלי - הם גרים בכיכר רבין ונעולים על השיין והסטריטס, הסטריטס והשיין. מקומות מצויינים, אין ספק, אבל מה עם קצת שינוי?!
